פסק-דין בתיק ת"ק 11360-07-11

1.         התובעת 2 (להלן: "התובעת") נהגה ברכב ומאחר ורצתה להוריד נוסעת - את הגב' טובה צוואנצ'י (להלן: "טובה"), עצרה התובעת בשולי צד ימין של הכביש והורידה את טובה ולפתע הרגישה, שרכב שבא מהנתיב הנגדי סוטה לכיוון נסיעתה ונכנס ברכבה בזמן שהיא הייתה בעצירה.

            כתוצאה מכך, נגרם נזק לרכב התובעות.

            מאחר והתובעות מייחסות האחריות לנתבע 2 אשר נהג ברכב המעורב בתאונה  (להלן: "הנתבע") הגישו התובעות תביעה זו לחייב את הנתבע, את הנתבע 1 בהיותו בעל הרכב ואת הנתבעת 3 בהיותה המבטחת את רכב הנתבע 2 (להלן: "המבטחת") לשלם את הנזק בסך של 5,308 ש"ח, הכולל בחובו: נזק לרכב בסך של 3,658 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 650 ש"ח, עוגמת נפש בסך של 1,000 ש"ח.

2.         הנתבעים סבורים, שהאחריות לתאונה רובצת על התובעת ולכן הגישו הם כתב הגנה הכוללת בחובה גם כתב תביעה שכנגד בו מבקשים התובעים שכנגד לחייב את הנתבעים שכנגד לשלם להם סך של 3,601 ש"ח, הכולל בחובו: נזק ממשי לרכב בסך של 2,378  ש"ח, שכ"ט שמאי בסך 673 ש"ח, הוצאות וטרחה בסך 500 ש"ח ואגרת משפט בסך של 50 ש"ח.

            הטענות העיקריות המועלות על ידי הנתבעים (התובעים שכנגד), המצביעות על אחריות התובעת לגרם התאונה הן:

            א.         הנתבע נהג ברכבו בנתיב נסיעתו ולפתע התובעת סטתה מנתיב נסיעתה לנתיב הנסיעה הנגדי בו נסע הנתבע ופגעה ברכבו.

                        הנתבעים מכחישים טענת התובעת, שהתאונה אירעה בעת שרכבה היה בעצירה והורידה נוסעת.

            ב.         כאשר הנתבע הבחין ברכב התובעת נוסע מולו ועומד לפגוע בו, בלם בלימת חירום ובאופן כזה, בעת שרכב התובעת פגע ברכבו, היה רכב הנתבעים בעצירה מוחלטת.

3.         אם כן, כפי שעולה מכתבי הטענות, העלו הצדדים המעורבים בתאונה גרסאות שונות זו מזו ומטענות אלה עולה השאלה השנויה במחלוקת והיא: כיצד באמת אירעה התאונה - האם בעת שרכב התובעת היה בעצירה מוחלטת או בעת שרכב הנתבעים היה בעצירה מוחלטת - כל זאת, כאשר קודם לכן נסעו שני הרכבים בכיוונים נגדיים.

4.         לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים המעורבים בתאונה את עדותה של טובה ולאחר שבחנתי את חומר הראיות שצורף לכתבי הטענות ולמוצגים שהוגשו במהלך הדיון, הגעתי למסקנה, שגרסתה של התובעת היא גרסה מתקבלת יותר על הדעת, גרסתה נתמכת בעדותה של טובה ולא מעט במסמכים שהוצגו לבית המשפט ובשל כל אלה, החלטתי להאמין לגרסת התובעת ולקבל התביעה העיקרית ולדחות את התביעה שכנגד - זאת לאור הנימוקים הבאים:

            א.         א)         עדותה של התובעת בבית המשפט תואמת את העובדות שהעלתה בכתב התביעה ועדותה נתמכת בעדותה של טובה, אשר ירדה מהרכב ומיד לאחר מכן אירעה הפגיעה ברכב התובעות.

                                    טובה מעידה, כי הספיקה לרדת מהרכב וכבר עמדה בצידו של הרכב ובעוד הרכב עומד, נכנס רכב הנתבע ברכב התובעות. (עמ' 2 לפ',ש' 3- 5)

                                    שאלותיו של נציג המבטחת לא הצליחו לסתור את טענתה העיקרית של טובה, בדבר זמן הפגיעה ברכב התובעות.

                        ב)         הנתבע מעיד בבית המשפט, שבעת שרכב התובעת בא מולו, עדיין ישבה טובה בתוך הרכב ולאחר הפגיעה יצאה טובה מהרכב והחלה לצעוק ולבכות ואמרה שהיא תשלם את הנזק.

                                    טובה נשאלה בעניין הצעת התשלום והיא הסבירה, שאכן הציעה לתובעת לשלם לה עבור הנזק, אך היא גם מסבירה, שסיבת ההצעה הייתה משום רגשי אשם, שכאילו הפגיעה ברכב התובעות הייתה מהסיבה, שהתובעת נסעה לאותו מקום על מנת לקחת את טובה ולהוריד אותה שם. (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 10- 19)

                        ג)          אני מאמין לתובעת, שרכבה אכן נפגע בעת שהיא עדיין הייתה בעצירה ולא בנסיעה ובסטייה כפי שטענו הנתבעים.

            ב.         בכתב ההגנה, הכולל בחובו גם את התביעה שכנגד, טוענים הנתבעים, שרכב התובעת סטה מנתיב נסיעתו לנתיב הנסיעה בו נסע הנתבע ופגעה ברכב הנתבע.

                        עוד נטען, שבעת שהנתבע הבחין ברכב התובעת הנוסע מולו - בלם בלימת חירום עד כדי עצירה ובעת שרכב הנתבע היה בעצירה - פגע בו רכב התובעת.

                        עוד טוענים הנתבעים, שמיקום הנזקים ברכבים מעיד למעלה מכל ספק, שהתאונה אירעה על פי גרסתם.